דימיתיך רעייתי פרק 25
להורדת הפרק בפורמט PDF

פרק 25.
אולם בית המדרש המה,
עשרות בחורים ישבו, מתנוענעים על הסטנדרים, שקועים בלימודם.

יענקי הביט בהם, בחורי חמד.

הבוקר בישרה לו רחלי על התוצאות החיוביות של בדיקת הדור ישרים.

הכל התרחש כ"כ מהר--

משהו צרם לו, למרות הכל, למרות הסיטואציה המוזרה, הדס ואריאל עדין ילדים---

@

הוא הסתובב במטבח מוטרד, ממולל את זקנו.

פנה פתאום לרחלי, שהיתה שקועה בספר.

-תגידי, את בטוחה שזה טוב מה שאנחנו עושים? זה הדבר הנכון לעשות?
-אני לא יודעת.. זה נשמע לי הדרך הכי הגיונית..
-הם עדין ילדים רחלי, אי אפשר לחתן ילדים בגיל 18!
-עדיף שהם יהיו חברים?--
-הם לא היו עד עתה.. הם נפרדו לתקופה ממושכת.
-אתה יודע טוב מאד שאחרי כל מה שעבר עליהם הם לא יחזרו להפרד כאילו לא קרה כלום..!
-אני צריך לדבר עם אריאל.

@

הם ישבו בספסל, מביטים באנשים החולפים.

שתיקה היתה באוויר.

-היית מאמינה ש..חתונה תצא מכל הקטע הזה?
-האמת?
-ורק אותה--
-אני לא יודעת, זה היה משהו..סמוי עמוק עמוק בלב, לא העזתי אפילו לחשוב על זה, התנאים הכלליים לא אפשרו לי.. למה שאתה, בחור ישיבה שמעולם לא יצאת עם בנות ולא כלום.. תרצה אחת כמוני.. גם אם התחזקתי, לא היה ברור לי..אז העדפתי לא לשגות באשליות ולהדחיק את זה הצידה--
-אני..אני בכלל לא חשבתי בכוון, אם נהיה כנים.
-זה טבעי, לא התפתח ביננו כזה קשר עמוק ש..
-הוא כן היה עמוק!, הזדרז לתקנה.
-התכוונתי ש..--
-כן, אני מבין רק ש..זה לא היה..

צלצול הפלאפון קטע אותו מדיבוריו.

על הקו היה יענקי בלק, אביה של הדס.
-אפשר כבר לקרוא לך.. החתן שלי?

אריאל צחק.

-אממ..אם אתה מתעקש כבר מעכשיו..
-בדיוק בגלל זה אני רוצה לדבר איתך, יש לך חיבור gfr לידך?
-אני צריך לשוב בשביל זה הביתה, אין פה חיבור בגן.
-אה.. אתה.. איתה?
-כן.
-אני לא אפריע לכם, תוכל ליצור איתי קשר מאוחר יותר?
-רגע, זה דחוף?
-ניתן לומר..אבל לא לעכשיו, תשתדל לחזור מוקדם הביתה וליצור איתי קשר, בסדר?
-בעז"ה..אני אמסור דרישת שלום להדס.
-ברור, להתראות, יום טוב.

@

היה ליענקי משהו מוזר בקול, הוא היה מהורהר, חושב, רציני.
כך לא אמור להשמע אבא שהולך לחתן את ביתו בחודשים הקרובים--

יש לי כ"כ הרבה מה לדבר עם הדס, אבל.. אבל.. הרבה יותר חשוב אבא שלה.

אין לי ברירה, אלא לחכות לערב.

@

החדר היה חשוך משהו, אריאל שכב במיטתו, מחבר את טלפון האינטרנט שלו, ומחכה לתשובה.
לאחר מספר דקות הופיעה דמותו של יענקי על המרקע,

-ערב טוב..
-ערב טוב אריאל, אתה לבד?
-אתה יכול לראות..
-תשמע, אני רוצה לשוחח איתך, בקשר לחתונה. אתה מרגיש.. אתה מרגיש שאתה סגור על זה?
-אני חושב שזה הדבר הכי טוב לעשות, כך הרב אמר.
-אתה חושב, אבל אתה לא בטוח.
-למה אתה חותר?

יענקי נאנח, והביט לצדדיו,
-אני חושב שאתם עדין ילדים, אני חושב שאנחנו אמורים לדחות את זה בעוד קצת זמן.
-מה?!
-כן.
-אתה.. אתה לא רציני.
-הייתי רוצה.
-מה.. כמה זמן? למה? אני לא יודע..
-לפחות שנה. תחזור לישיבה שלך, תתבסס קצת בלימוד.. הדס תלמד בפנימיה, אתם חייבים הפסקה אחד מהשני. אח"כ נדבר.
-רגע.. זה פרידה..אממ..כאילו זהו?
-אמרתי זהו?
-אני מפחד..
-ממה אתה מפחד?
-ש..נאבד אחד את השני בזמן הזה.. שנה זה המון!
-אהבה לא נאבדת גם שנים..
-אם אתה אומר---
-הציניות משתמעת היטב מדבריך..האמן לי שאני יותר בוגר ממך ויודע מעט.
-הו.. ח"ו לא התכוונתי חלילה להתחצף או משהו.. אני פשוט.. אני מבולבל, תבין אותי.
-אני מבין, אני רק רוצה שתחשוב על הענין. ברור שאם תתעקשו לא נעמוד בדרככם.
-תן לי לילה לחשוב על זה, אני אדבר עם הדס.
-תקח לך כמה זמן שאתה זקוק, לא אעמוד בדרכך.
-תודה..
-לילה טוב בני, תישן טוב. ותזכור.. שזה רק לטובתך, טובת שניכם. מי רוצה בטובתכם יותר ממני..
-אני יודע, אני מבין..

@

השעה היתה שעת לילה מאוחרת, היא היתה מצונפת במעילה, כמו גם הוא.

הגשם פסק, והם הרשו לעצמם להסתובב ברחובות הסמוכים.
לבסוף התיישבו על ספסל מזדמן, שותקים.

לאחר מספר דקות, היא פתחה,
-אז..אבא שלי בעצם רוצה שניקח ברייק..?
-אני עד עכשיו תוהה לעצמי, אם אני אמור לכעוס או להבין אותו.
-תראה, הוא לא עשה את זה מאינטרס שלילי.. זה ברור.
-כשמש.

-אין לי מושג מה אני אעשה בשנה הזו..
-שנה שלמה..
-של ניתוק.
-כשבעצם.. , הוא מגחך,
כשבעצם היינו אמורים להיות נשואים תוך כמה חודשים..
-אפשר למרוח את זה גם כמה ימים עד שניתן לו תשובה, אבל אנחנו אמורים לתת לו את ההרגשה, שאם אנחנו לא בוגרים לחתונה, לפחות אנחנו בוגרים להבין למה אנחנו לא בוגרים..

הוא הביט בה לרגע, מנסה להבין את משחק המילים שלה, ולבסוף חייך..
-את, את נראית לי מספיק בוגרת.. אולי אני ילדותי.
-לא! היא צועקת.
-זה היה מעין צעקה על ילד קטן?

היא צוחקת.

-לא אשכח אותך, גם לרגע, אני מבטיחה.
-זה יהיה הדדי, גם אני מבטיח.

הוא מתרומם ממקום מושבו, כמו מפחד שתכף יקרה משהו בלתי צפוי.

-אז..את תסעי פה בצרפת לפנימיה החדשה שלך, את תסתדרי עם הצרפתיות האלה?
-אני אמורה להתכונן לעוד מאה שנה עם צרפתי אחד, להסתדר עם עשרות צרפתיות אמור להוות בעיה?
-אכן.. אני הולך להתמודד עם עשרות ישראלים, כקורס הכנה בשבילך.

הם נכנסו הביתה, השעה היתה מאוחרת ובני הבית ישנו.

היא נכנסה לחדרה, והוא הביט בה, שעון על דלת חדרו,
-לילה טוב הדס, מחר.. מחר את נוסעת לשם?

היא הסתובבה אליו,
-כן.. מחר, בצהרים.
-שיהיה לך בהצלחה..אני..אני מחזיק לך אצבעות, חייך חיוך עייף.

היא חייכה אליו, סוגרת את דלת החדר באיטיות.

מעולם לא חשה כזו אהבה טהורה.

@


הימים חלפו, ההתרגשות שכמעט החלה תופסת תאוצה לקראת החתונה, הוקפאה.

בלב היתה הרגשה של החמצה, של געגוע, של כאב, של תהיות.

היו ימים של אושר, ימים של בכי, ימים של געגוע, ימים של תקוות וורודות,
ימים של זכרונות, ימים של חיוכים, ימים של תפילות, ימים של לילות.

החודשים חלפו באיטיות מרגיזה,
אריאל לא שכח, הדס ספרה את הימים.

הם שניהם נלחמו בעור שיניהם, שלא ליפול, שלא לשכוח.

והם בעיקר זכרו.. שהם רק ילדים, שהם עוד יגדלו.

שהם מספיק בוגרים להבין,

שהם לא מספיק בוגרים.

חודשים עברו,
פסח הגיע,
הדס מצאה את עצמה במטוס חזור לארץ, לבקר את משפחתה לכבוד חג הפסח,
אריאל מצא את עצמו חוזר לצרפת, לשהות עם משפחתו בחג הפסח,

שניהם לא מצאו אחד את השני, ואולי טוב שכך.

שבועות, ואריאל לומד, מתעלה.
שבועות, והדס מארגנת תהילים בפנימיה, לזכויותיה, לזכויות כולם, אולי גם לזכותו.

ל"ג בעומר, ואריאל רוקד יחד עם חבריו אי שם בציון במירון, מדמיין חתונה--
ל"ג בעומר, והדס מנגנת בגיטרה, אי שם ביער צרפתי מרוחק.. מקדישה בליבה את השיר לאריאל.

י"ז בתמוז, ט' באב.. והם יודעים, שזה קרוב.

@

אריאל ישב מחויך בבית משפחת בלק,
-זו...סיטואציה קצת מוזרה, אתם יודעים?
-שמה?
-ש..החתן נמצא בבית הכלה עוד לפני שסגרנו וורט.. עוד לפני שהיא בכלל נמצאת פה.
-אתה רואה משהו הגיוני בכל הסיפור הזה?, טפח יענקי על גבו,

אריאל אהב את הציניות שבו, אולי כי היא הזכירה לו את הדס.

הדס, והוריו, אמורים לנחות בארץ, על מנת לסגור את התנאים,

החתונה ככל הנראה תערך בארץ.

כמעט שנה, כמעט שנה שהם לא התראו..
התקשה להבין את תחושותיו הפנימיות, התקשה להגדיר אותן כגעגוע, כחסר.
זה היה הרבה מעבר לזה.
פעימות ליבו הואצו, ומשהו התהפך בקרבו..הוא הולך לראות היום את הדס. הדסי שלו.

הדפיקות העדינות נשמעו על הדלת,
והם נכנסו באיטיות.
אבא, אמא ו..הדס.

הם חייכו כולם חיוך ביישן, מעיפים מבט על הבית הפשוט.

אריאל חייך אליהם.."אני רואה הדס, שאת כבר חלק אינטגרלי מהמשפחה שלי.."

היא צחקה, "כנ"ל.. כנ"ל.."

@

--------------------------------------------------------

שירה, לו רק יכולתי להעביר לך אחוז קטן מהשמחה שמציפה אותי לראות אותך, את בעלך, את הבחור המקסים שלכם, את כל המשפחה היפהפיה שהקמת,
לו ידעת עד כמה אני מעריך, מעריץ אותך!

לו רק יכולתי באותם ימים, לפנות אליך, להחזיק אותך.. שלא תפלי ברוחך,
אבל לא יכולתי,ידעתי שברגע שאצור איתך קשר,
משהו ישבר.. משהו על בטוח ישבר.
או אני, או את, מישהו יפול פה.. ואז הכל יהרס.

אבל את, בתעצומות הנפש המדהימות שלך, ש ת ק ת!
חייכת, שמחת.. ואני ראיתי הכל מהצד, וכאבתי.. אוי כמה כאבתי בשבילך..ולא יכולתי לומר דבר,
ידעתי, שכמה שזה נשמע מגוחך.. כל נסיון שלי לשדר לך שאני מעריך אותך, רק ישבור אותך. רק יהרוס אותך.

לימדת אותי פרק לחיים שירה,
לימדת אותי שבתור יהודיה, בסדר העדיפויות שלך קיימים ערכים עליונים יותר מאהבה, מרגשות מתפרצים,
לימדת אותי, שערכים רוחניים הם מעל ומעבר להכל, שהם שווים הכל.
שאם נלך בחיינו רק אחרי הרגש, ונתעלם מהשכל, מהרוחניות, אנחנו נגיע רחוק.. יותר נכון, לא נגיע לשום מקום.
לימדת אותי, בהתנהגותך המדהימה, שאת בן- אדם! שאת לא..יצור שפועל על פי אינסטינקטים טבעיים שלו.
שיש בך המון שכל ומשכל, שיש בך המון טוב לב, ורצון לעשות לשני טוב,
שיש בך תעצומות נפש מדהימות, שגרמו לך לשתוק ולתת לאשתי את ההרגשה הכי טובה שבעולם.

שירה,
אני אוהב אותך כבן אדם, לו רק ידעת.

בזכותך,

הכל בזכותך.


--------------------------------------------------------

מילים רבות, ויפות מאלה, התרוצצו במוחו של יענקי עת ראה אותה, עומדת מבויישת בפתח ביתו, נכנסת באיטיות עם בעלה, ומניחה את תיק הצד שלה, מחבקת את רחלי בשמחה.

אבל הוא שתק,
כי הוא שתק.

הוא רק אמר שלום שקט, "ברוכים הבאים...", חייך ליענקי מילר, עמיתו.

ולאחר מכן, נשם עמוק, ובחיוך בטוח אמר,

"הגיע הזמן...?"

-לסגור תנאים, חייכה רחלי.

----לסגור מעגלים----

חשבו שניהם.

@

הזמן שבין הוורט לחתונה, חלף מהר מן הרגיל,
הם לא התמהמו יתר על מידה, מתוך הבנה בסיסית, שכבר חיכו פה יותר מדי זמן.

שבוע לפני החתונה, נחתה גם נחמה לארץ.

היא התגוררה יחד עם משפחת מילר בדירה שכורה זמנית--

-נחמה?, קראה הדס.
-כן?
-את רוצה לבוא איתי לסבתא שלי? אני חייבת להראות לך את הכפילה שלך את תצחקי..!
-עכשיו? אני עסוקה..
-עכשיו! עדיף שתחטפי טראומה בחתונה..?
-טראומה?
-כן.. זה מפחיד לראות כפילה.
-לא להרבה זמן, יש לי עסקים אישיים פה.. אני צריכה ללכת למרכז השכונתי פה, הבנתי שיש מקום לחפש קרובים או משהו.. נכון?
-אני אראה לך מאוחר יותר. עכשיו בואי.

דפיקות מהוססות נשמעו על הדלת,
היא פתחה אותה.

-שלום סבתא! בואי תכירי, זו נחמה.. חברה טובה של השוויגער שלי לעתיד, הייתי חייבת להביא אותה כי היא נורא דומה לך ואני כל הזמן צוחקת כשאנ--

היא הביטה בנחמה, מופתעת, לוחשת בשקט..
-הדס, הדס תביאי לי כוס מים..

נחמה הביטה בה באותו מבט,

כעת הן ממש דמו זו לזו.

הדס נכנסה למטבח, שומעת את סבתה קוראת.. "תביאי גם, תביאי גם לנחמה'לה.."

נחמה הביטה בה, המומה.
-אני..את.. זה..לא..
-נחמהל'ה.. חשבנו, חשבנו שאת היום בכלל.. שיקסע..
-הייתי. עד לפני 20 שנה.
-ומה.. ומה מאז?.. מה קרה?..
-בואי, שרה ברכה..כן.. שרה ברכה.. אני לא יכולה לטעות, אותן העיניים, אותו המבט.. האף שלך.. הכל כ"כ דומה לי.. שרה ברכה, סלחתי לך, סלחתי לכולכם מזמן..

שרה ברכה הביטה בה במבט מרוחק, מתקשה להאמין, מתקשה להבין.
הזו נחמה, איתה ניסו ליצור קשר לפני 30 שנה.. והיא הפניתה להם עורף..? לא רצתה לשמוע דבר?
הזו נחמה עליה הסתובבו סיפורים עצובים ברחובות ירושלים?
שבגללה נכחדו עשרות נשמות יהודיות?

הזו נחמה, שנושקת ביד רועדת את המזוזה, ולבושה בצניעות?

נחמה?
נחמה שבה הביתה?

נחמה מביטה בה, כמו קוראת אותה כספר פתוח.

-אני יודעת שקשה לך להבין ולהאמין.. אני אסביר לך הכל שרה ברכה.. רק..
-רק..?
-הדבר הכי פשוט שאנחנו יכולות לעשות לפני הכל, לפני ההסברים הרשמיים, לפני הדיבורים.. הדבר הכי פשוט שנראה הכי מסובך כרגע.. הוא..

היא לא דיברה,

רק נפלה על צוואר תאומתה, מתייפחת בבכי תמרורים.

@

האולם היה עמוס מפה לפה,
עשרות נערות נעמדו לי הברים, מתלחששות.

חלקן היו ישראליות, מהסמינר של הדס, "אמהל'ה.. הוא בגיל שלה.. הם בכלל היו חברים..ראית איזה צדיקה היא נהייתה...?"
"אני לא מבינה.. אם היא צדיקה, איך היה לה חבר?.."
"כן, והוא עוד למד בחברון העמק..!"
"אמרתי לך שישיבות לא קובעות הכל..הנה, תראי, בן דוד שלי לומד בכלל במחסה לשפנים, ותראי איזה עילוי הוא..את צריכה לראות..הוא כבר לא רואה סרטים.. את מאמינה מה זה שהוא לא נוגע באינטרנט?!?"
"תראי..תראי תאומות זקנות.. איזה מצחיק זה..."

לחשושים טבעיים של בנות צעירות.

לחשושים מתרגשים של בנות צרפתיות שעלו ארצה במיוחד לחתונה.

לחשושים תמהים של שכנות ומכרות.

והמון.. המון התרגשות, ותחושות מתוקות שבלב.


התזמורת החלה מנגנת את המנגינה המסורתית, שנדמה ולעולם לא תשתנה.

הוא התקדם באיטיות לכוונה, כולו מרוגש, וידיו רועדות.

מכסה את ההינומה,
והדס, פוסעת לחופה.

שירה אוחזת בידה של הדס,
נזכרת בשתי חתונות מרגשות,
יודעת, שזו הנוכחית סוגרת מעגל---

"כי יש שכר לפעולתך..."

יענקי, אוחז בידו של אריאל,
משחזר את המהלכים האחרונים,
נזכר בחתונה אחת שלו,
יודע, שלאחר שנים מרובות..
המעגל הבלתי סגור הזה, הולך להסגר.

"ושבו בנים לגבולם.."

הגבול הברור של הרטמן ובלק?

גבול כאוב, גבול שכמעט ונגע, גבול משמים,

זה רק גבול.
זה לא איחוד.

דור העתיד, הוא זה שיאחד.

אריאל ענד להדס את הטבעת כשכל כולו רועד, מיוזע.

הכוס התנפצה, הדי המזל טוב נשמעו מרחוק---

הדס חייכה אליו במבוכה, ונמשכה עם ההמון לכוון האולם.

שירה היתה מעורפלת, בעננים.

שולי השמלה הלבנה נעשו אפורים משהו, מרמזים במעט על כברת הדרך הארוכה אותה עשתה מהחופה שבחוץ, אל האולם החמים, המואר.
התזמורת ניגנה שיר פתיחה והם התפצלו, כל אחד לצדו שלו,
השמחה לא הייתה ניתנת לשיעור.. ההמונים הקיפו אותו בקריאות מזל טוב, לוחצים את ידו בחמימות.
עוד קצת דחיפות והם מצאו עצמם מעורבבים כל אחד בקהלו שלו, משיבים לאינספור קריאות אושר, מזל טוב..הרבה נחת.
לא ישכח מלב שירה אותו המבט, המבט שאמר הכל.
קצת אחרי החופה, כשההמון התחיל לנוע.. הספיקו היא ויענקי להחליף מבטים קלים, אמנם לא מבט ממוקד,
הביישנות, אי הנעימות.. מנעו מהם. אך בהבזק השניה הספיקו עיניהם לדבר ולומר המון.. הם ידעו.. והבינו פתאום, שהכל היה שווה.
[ל' אב תשס"ה 00:00]

לפרק קודם לפרק הבא
✍ כדי להגיב ולהוסיף הודעות יש להתחבר לאתר ✎


תגובות:
מאת: שיבוולת
דייייייייי
חכו רגעעעע
אני בוכה..
באמת.
ניסתרות----הצלחת!
ב-ע-נ-ק!!!!!
אני ממש מעריצה שלך....
אין כמוך.....
היה משתלם לחכות...
אחשלה----איפה הטישו איפה??????

טוב נו.... אני לא מסוגלת להגיב כרגע...
היק...היק... :,(

אני כבר אגיב מחר.....

נו דייייייייי

אני לא יכולה....
כאילו שאני ארדם עכשיו.....

באמת סיפור מדהים.
מרגש.
סוחף.
נגמרו המילים.

אממממממממממ

הראש שלי לא עובד........
אווווף.
טוב..

איןןןן
10
10!!!!!!!!!!!!!!!
חבל על הזמן!!!!!!!!

רוצים עודדדדדדדדדד
אנאאאא
רחמייייייייייי


את פשוט גדולה! זהו! נקודה!
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: אמונה222
או אה סוף סוך פשוט אדיר.................
נסתרות, יש משהו בקנה?
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: גרוזגולדית
נהנתי!
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: argen
לילה טוב, שבוע טוב, חודש טוב,

סיום טוב!


נסתרות, היה כייף לקרוא!


תודה על הכל!

(מחכים לסיפור הבא...)
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: LMNT
אין מילים..

פשוט יפה.

נסתרות, מתי זה על המדפים ?

עכשיו רק חסר שאברכית תפריד בין אריאל להדס ותחתן אותם עם נחמה ויענקי יחד עם שרה ברכה ויענקי השני..
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: cocti
שיחקת אותה נסתרות!!באיזה שהוא מקום חשבנו שיענקי ושירה יתחתנו אבל זה לא קרה (כמובן אלא מה...)בהצלחה!מחכים לעוד סיפור כמובן.
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: מלי1
סיפור נחמד.
באחד הפרקים נחמה אמרה שהיא לא תאומה זהה, אז איך הן פתאום כ"כ דומות?
גם, חוסר התאמה ב"דור ישרים" בהחלט יכול לעבור בתורשה. הייתה סיבה טובה לדאגה.
בכ"ז, בהחלט סיפור יפה.
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: אשדודית1
סיפור נפלא!


אז זהו, מחכים לסיפור הבא!




תפתחי עבורו פורום חדש או שתשימי אותו כאן?
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: דודיקון
תודה תודה

הצלחת לרתק אותי [וידידים רבים וירטואלים שלי] במשך יותר מחודש.

וגם אני מחכה לסיפור הבא.


את הביקורת - אשלח באישי.
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: משהזיכמיך
מקסים, פשוט מקסים

סוף טוב הכל טוב

ועכשיו.... נעבור לסיפור הבא (?!- פליזזזזזזזז)
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: אחשלה
מ-ד-ה-י-ם.


הפרק המרגש ביותר בכל הסיפור, והסיטואציה הכ"כ מוכרת (ומפחידה).
ראייה של בן 18 אינה דומה לראייתו של בן 20 - אין ספק פרק מושקע ומדהים.

נסתרות, את פשוט גדולה.
עם כמות הדמות שזלגו כאן לאנשים, תמלאי חצי כינרת...
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: מפרגנט
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/icon/wink1.gif
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/icon/wink1.gif
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: זוזוזוכמיר
פשוט
סיפור מדהים
מרגש
היה ממש כיף לקרוא
תודה לך נסתרות על הסוף היפה כל כך
מחכים למשהו חדש אל תאכזבי
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: פוילישער
ניסת'ה

סיפור יפה, סיום חביב (אם כי צפוי למדי).

---------------

שיבוולת,

כיצד ייתכן שהספקת תוך דקה לקרוא ולהגיב על פרק זה?

הפרק הועלה לפורום בשעה 4:20.

דקה אחר"כ (4:21) הופיעה תגובתך...

את רוצה לספר לי, שעד השעה 4:20 "שרצת" בפורום אונליין ובדקת כל רגע האם הועלה הפרק האחרון ומשהועלה הפרק הספקת לראותו תוך רגע, לקרוא אותו בשלמות ולהגיב... והכל... תוך דקה???

תסכימי איתי שזה נשמע "קצת" לא הגיוני, בלשון המעטה...

אא"כ, כמו שרמזו כאן בעבר... יצא לך לקרוא את הפרק, עוד קודם שהוא הועלה לפורום... ודי לחכימא...

אוחחחחחחח
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: dudizzz
ברררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר



חזק ביותר, הרבה תודות על הסיפור הנפלא, מחכה למשו חדש!!!



וכמובן
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: פוילישער
שיבוולת,

אם פיספסת את שאלתי מהדף הקודם, אציג לך אותה שוב:

כיצד ייתכן שהספקת תוך דקה לקרוא ולהגיב על פרק זה?

הפרק הועלה לפורום בשעה 4:20.

דקה אחר"כ (4:21) הופיעה תגובתך...

את רוצה לספר לי, שעד השעה 4:20 "שרצת" בפורום אונליין ובדקת כל רגע האם הועלה הפרק האחרון ומשהועלה הפרק הספקת לראותו תוך רגע, לקרוא אותו בשלמות ולהגיב... והכל... תוך דקה???

תסכימי איתי שזה נשמע "קצת" לא הגיוני, בלשון המעטה...

אא"כ, כמו שרמזו כאן בעבר... יצא לך לקרוא את הפרק, עוד קודם שהוא הועלה לפורום... ודי לחכימא...

אוחחחחחחח
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: שניים_סוכר
ניסתרות אין עליך ממש גדול את חייבת להוציא ספר או משו.כולי תיקווה שתתחילי משו חדש…
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: צבי_מנדל
סיפור כל כך טוב שהמחברת היתה יכולה לחכות לדברי ההערצה המוצדקים של הקוראים. חבל רק שבגלל חוסר בטחון עצמי היא נאלצה לפרגן לעצמה.


לא נורא. זו חולשה של כל כותב מתחיל ובטוחני שעוד נשמע גדולות ונצורות מהמחברת.
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: אולה_OLA
מחסה לשפנים... איפה הישיבה הזו? אשלח לשם כמה חבר'ה...



מרגש.
יישר כוח, נסתרות.
תודה על הסיפור הנפלא והמון הצלחה בהמשך (בתקווה שלא תתאיידי לנו..חלילה).
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: שיבוולת
פוילישער..
לא פיספסתי את תגובתך..
אבל אם אתה מבין שהגבתי בשעה הזו זה אומר שכשאתה הגבת לא בדיוק הייתי בפוקוס..
אז ככה:
הייתי ערה.. ועל המחשב.. כל כמה דקות בדקתי אם יש פרק חדש.
אתמול חיכו ביחד איתי עוד רבים וטובים.. ונפתחו פה אשכולות רבים כנהרות..(שאת כולם לצערי כמובן ניסתרות שלנו מחקה..)
ד"א.. באמת פיספסתם.. היו פה אשכולות יפים.. עם למעלה מ 6 דפים כתגובה לאשכול אחד..
בכ"א.. באחד האכולות שלחה נסתרות בשעה 3:57 שגג עוד חצי שעה הסיפור יוצא..
אז אתה מבין.. שבדקתי ישר אחרי רבע שעה כל 2 דקות...
ואז----------
יצא הסיפור...
והגבתי ככה:
<מסמיקה>
"יוווווווו אני לא יכולה לקרוא...
לא רוצה שזה ייגמרררררררררררררררר
אוף.. עיניי מצועפות.. אני לא יכולה לקרוא כלום..
מה אתם אומרים..? לקרוא כבר בבקר..???" ושמתי את האיקון הזה>> פעמיים..
(לא משנה שעשיתי שלח ונשלח רק בליל של איקון כי הנחמד הזה מחק לי את מה שכתבתי...
ואזזזזזזזזז
קראתי תסיפור.. כי לא בדיוק התאפקתי...
ו.....
ואני מגיעה לתגובות.. וכואה איזה שירטון של איקוניטו..
אז עשיתי: ערוך תגובה.. וזו התגובה שלפנייך.....
תשובה מספיק מספקת????.
אני מקווה....................

__________________
נסתרות-- אחריי שישנתי על זה לילה (יום..)אני יכולה לאמר לך:
סיפור באמת מדהים.

נגמרו לי המילים.... אז נשאיר את זה ככה...
---------------
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: אחשלה
אויש, שכחתי להגיב ולומר שהסיפור היה צפוי ובנאלי.
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: פוילישער
שיבוולת,

אל תיקחי יותר מידי ללב.

סתם תגובה אופיינית של "פוילישער" טיפוסי.

ושוב, תודה לניסת'ה על ההשקעה.
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: אברכית
חבלזי!!!! פשוט חבלזי!!!! גדול מהחיים!!

כל הזמן אני חושבת איך התמכרנו לסיפור???.. כאילו דא.. אני??? סיפור??? (בכל זאת כבר ילדה גדולה..) זה פשוט היה גדול מהחיים!! סיפור סוחף ברמה!! מוצלח מוצלח!!!

זה השאיר בי טעם של עוד (נראה לי שלרובנו).. ואני ממש אשמח להתמכר לעוד כמה סיפורים שכאלו... (רק אל תשכחו להודיע כשיש משו חדש :))

למרות שבעלי מתלונן.. שאני כל הזמן מתייחסת רק למחשב.. ממלמלת אריאל ו...

יאלה אז שיהיה לכולנו אחלה.. וניפגש בסיפור הבא..
וניסתה, תודה. תודה! ושוב תודה!!


נ.ב.: חבל שלא ראיתם את כל האשכולות שנפתחו כאן אתמול בין 12 בלילה ל-4 בבוקר בזמן שחיכינו וציפינו לפרק הסופי.. רק שניסתה הספיקה למחוק בטוענה שזה מוריד את רמת הפורום :)..
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: שיבוולת
אחשלה.. מי שצפוי ובנאלי זה אתה אחי...
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: אולה_OLA
נראה לי את אחשלה צריך לשלוח לישיבה החדשה שפתחה ניסתה
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: רופא
נסתרות !

כאחד שעוקב מהפרק הראשון !

קבל\י (הייתי מוסיף 24, אבל כמות האייקונים לא מעלה ולא מוריד.)

עשיתי חשבון, ויש מעל 35000 ציפיות ועל זה עוד אחד
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: מפרגנט
אולה,
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: sniper28
ישיבת "מחסה לשפנים" הוקמה בהשראתי.

באותו אשכול שנמחק עמדתי על החולי הממאיר בקרב החרדים הקרוי "שפניזים"

זוכרת נסתרות?

או שמא נקרא לך "נשכחות"?


לגבי הסיפור..

נו..

חבל"ז..

שיהיה..

הכל אותו דבר..

מסופרים ציפיתי להניע מהלכים קדימה כמו בכל העולם,ולא לקבע מציאות מזופתת
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: רחלושית
קראתי עכשיו כמה פרקים ביחד, ואין לי אלא לומר לך : את מוכשרת חבל"Z!!!!

היה מקסים!!!
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: רותי_אחת
זה פשוט ענק!! מרגש!!
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: רק_להודות
אוהוו...

מדהים!!

פשוט אין מילים!

אני עוקבת אחרי הסיפור הזה כמעט מההתחלה.... בצפיה כל השבוע לפרק.. (ואח"כ כל יום...)
והיום הסיפור נגמר!!
ממש עצוב לי........

ואז חשבתי.......
מה?! אני לא יגיד תודה?!

אני נהנת ככה מסיפור בלי להודות...
אז....

נכנסתי .. ונרשמתי...

ומה לא עשיתי ...
רק כדי שאוכל לכתוב לך נסתרות! המון המון תודה....

זה פשוט מדהים הסיפור, נוגע ללב... ובעצם מה לא?!
רציתי כמעט כל פרק להגיב, אבל ... לא היה לי נייק.. וקצת התעצלתי...

אז עכשיו אני מגיבה בשביל כל הפרקים. היה מדהים!! ונהנתי כמעט מכל אות.. ובטח מכל שורה.....
פשוט כיף... !!!
הלוואי וימשיך... :-)

וכמובן לתגובות...
שהיו חלק בלתי נפרד מהסיפור...

ואברכית....
התגובות שלך היו 10!
ואם קראתי את הפרק לפני התגובה שלך... הייתי צריכה להכנס עוד כמה פעמים.. עד שהועלת בטובתך להגיב..
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: מונהליזה
וואלה חבל על הזמן מתי ספור הבא?
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: אחשלה
עכשיו שקט.

החופש הגדול.

מיד אחרי התרדמת, כולם ישובו.
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: פנדורית
נסתרות,

מדהימה שלי!!!!

אני כבר צופה עוד 5 שנים קדימה
איך שתנהלי 3 סיפורים במקביל בעיתונים הגדולים
וכל העם יעקוב אחריהם בשקיקה.

יאללה, גרובייס, תורכם הגיע...
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: MsRobinson
כמה מקסים, נסתרות!!!

הכתיבה השופעת, המכילה כ"כ הרבה רגש.

יחודית כ"כ.

שוב, מקסים!
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: המעבד5
אוחחחח.

חבל שהסתיים
[ל' אב תשס"ה 00:00]

מאת: דלת_אחורית
אהבתי את "חברון העמק"..

סיפור יפהפה
[ד' אלול תשס"ה 00:00]

מאת: חיוש
  סיפור מדהים!!!!!!!!!:בעד:
המשיכי כך:קורץ:
[כ"א תמוז תשס"ז 23:23]

מאת: צדיקה 19
זאת נסתרות!!!
ברור שזה יהיה מדהים....
עכשיו סיימתי לקרוא את הסיפור אחרי שעברה שנה מאז שקראתי אותו בפעם הראשונה.....ועוצמות שוב מכות בי.....והזיכרונות משלי שוב עולים....:נבוך:
נסתרות....את מדהימה....
[ז' אב תשס"ז 05:07]

מאת: לימונית
  נסתרות, מדהימה!!!

את הסיפור הזה קראתי בסלולרי, באתר אחר.. 1800 מן הסתם.. לא זוכרת..
מנוקיה 3100 קטנטן במסירות נפש כמעט. את כ-ל הסיפור ברציפות. בפעם אחת.
והיו בעיות בגלישה ולא ויתרתי..עד שסיימתי את הסיפור. ואת חבילת הגלישה :)

מיותר לציין שבכיתי בדמעות שליש..

התחברתי לסיפור כי קרה לי משהו דומה להחריד ואפילו חלק מהשמות דומה.. אז בכלל..
שתדעי לך שחיזקת אותי. אין לך מושג איך.

תמשיכי ככה.. ואני שמחה שנקלעתי לאתר הזה..
כי אני כבר לא גולשת מסלולרי..

אשמח לפנות זמן לקרוא את הסיפורים האחרים, ושלך במיוחד!
(כל השאר- לא להיעלב.. אותה אני כבר "מכירה".. גם תורכם יגיע..)

יישר כוח.. את כותבת מדהים מדהים.

מדהים.

תמשיכי!!!
[י"ג חשון תשס"ח 04:46]

מאת: E=mc2
אני יודעת שהסיפור ישן אבל רק נכנסתי לאתר עכשיו. זה ממש סיפור גדול את כותבת ממש טוב...   
[י"א אדר תשס"ח 22:44]

מאת: ננוש
  בהחלט. הסיפור ישן.. קראתי אותו ממש ממזמן. דרך הפלאפון. ואפפעם לא יצא לי להגיב...

אז שתדעי לך גברת נסתרות.
שזה הסיפור הכי מצמרר שקראתי איי פעם..
ההתחברות לדמויות.
אני זוכר את הסיפור כמעט בע"פ היום אחרי שנה וחצי שנתיים אם אני לא טועה..
הייתי מספר את זה לאנשים דרך הטלפון. הייתי מספר בישיבה לכולם. הייתי נותן לכולם לקרוא דרך הפון שלי..
פשוט כל דבר איכותי בוער לי לתת לכולם לראות..
באמת סיפור מדהים!!!!!!!
מחכים לסיפורים נוספים גם אם הזמן לא מאפשר. את חייבת !!!
כמו שכתוב במסכת ויקרא סעיף ג' אל תמנע טוב מבעליו.
[ו' 'אדר ב תשס"ח 22:15]

מאת: ענת אוחנה
  איזה סיפור מדהים מדהים...... מדהים, אין! אין לי מילים.......
נ.ב
יש לי שאלה...
איך יכול להיות אצל חרדים חברים, והרי הם שומרים נגיעה ולא מדברים עם בנות חוץ משידוכים, וגם הם לא אומרים "אני אוהב אותך" וכל מיני דברים כאלה......
וגם לחרדים אמיתיים אין בכלל אינטרנט והם לא נכנסים לכל האתרים האלה ואין להם פלאפון בישיבה..
אודה מאוד מקרב לב למי שיוכל לעזור לי!!!!!!!:המום: :מבולבל: :חושב:
[ד' אייר תשע"ב 16:58]