השתיקה לא מפריעה לי ובינתיים גם לא לך...
ואז לאחר לא מעט שעות, שכבר לא נדמות לי כנצח...
אתה מחליט לפנות אליי..
אתה יודע שטעית, אבל, אתה לא מודה בזה.
אז אתה רק מספר לי ש.. קר לך.. פתאום אתה מרגיש כמה זה קשה להיות לבד.
בלעדיי!
ואני...שהבטחתי להיות שם תמיד כשאוכל— מוכנה לעודד, לסייע ולהעלות את מצב הרוח שלך- אבל מרחוק.
כי אני כבר החלטתי...
אני לא בוכה. אני לא אבכה.
מכל התכנונים שלנו, שום דבר לא יצא אל הפועל.
כל רעיון שהעלנו ולו הקטן ביותר...הלך וצנח לו אל מעמקי תהום.
אני יודעת שאם אספר לך- אתה תיקח את זה קשה...
קשה מאוד.
אבל, החלטתי ללכת על כיוון חדש.
מצאתי לנכון לנסות משהו...
להכיר מישהו אחר...
הוא לא דומה לך.
לא באופי, לא ביופי ולא בשום דבר אחר.
אני מרגישה צבועה, אני מרגישה שקרנית.
אני מרמה אותו.
יצאנו לפגישת הכרות , זו הייתה שיחה נעימה וקולחת.
אבל, לאורך כל הדרך... כל השדרה אותה הלכנו הלוך וחזור...
חשבתי רק על דבר אחד. חשבתי רק עליך.
הבנתי כמה יהיה לי קשה להיות חבוקה בזרועותיו (הקרירות) של מישהו אחר.
ידעתי שאם אלך איתו (או אם כל אחד אחר שהוא לא אתה ) מכאן ועד הסוף- אאבד אותך לנצח, כי זה יהיה רק אחד משניכם.
אז החלטתי שבינתיים זה לא אף אחד.
אתה שונה, אתה קשוח, אוהב ומחבק.
אתה מתחבא מתרפק ולפעמים קצת משונה.
אבל, אותך.
רק אותך.
אוהבת.
נ.ב. לכל אלו שתהו-תוהים-יתהו. כל הקטעים הללו הם חלקם מציאות, חלקם פרי דמיוני הפרוע. הכל כולל הכל נכתב אי שם בשנת 2011. מה שאומר שכל הרגשות המוזכרים כאן - חיוביים או שליליים. אינם קיימים יותר.
הספקתי מאז, לאהוב שוב וליהפגע שוב. אך מעולם לא הפסקתי להאמין באהבה.
מאחלת לי ולכולנו.... לאהוב-- באמת!!
[פורסם : כ"ח תמוז תשע"ג 21:00]
אמן ואמן!!!!!!!!! אך מעולם לא הפסקתי להאמין באהבה- הכי חשוב!!!!!