פידבק
גם קוצים רוצים לגדול

מסתתר מאחורי כינוי

מה הקטע שלי

גיל: 30
על עצמי: ...

משהו שחשבתי...

תשוקה היא געגוע אל מקומות בהם עדיין לא היית
החיסרון הקטן ביצירה היפה הופך אותה למושלמת
החיסרון הקטן ביצירה היפה הופך אותה למושלמת
הפשע הוא מחאתו של היחיד אל מול סדר חברתי לא נכון (מבוסס על דוסטויבסקי)
הפשע הוא מחאתו של היחיד אל מול סדר חברתי לא נכון (מבוסס על דוסטויבסקי)
השכל האנושי הוא כמו יונה חסרת כנפיים שמתביישת להביט בחברותיה שעפות בשמיים
השכל האנושי הוא כמו יונה חסרת כנפיים שמתביישת להביט בחברותיה שעפות בשמיים
גם קוצים רוצים לגדול


תמיד שהוא היה מסתכל לאבא שלו בעינים הוא ראה את הפחד. הפחד מהחיים, מחוסר הוודאות, אבל בעיקר הפחד מעצמו. אבל מה הפלא שכך. אדם שהיה לו הכל ובגלל טעות קטנה בה נכנע לדמיון תעתועים, כזב מפתה ורגעי איבד את הכל מאבד את האימון בעצמו ופוחד מהחיים.
הוא גדל נבוך ותוהה. אף פעם לא ידע אם מה שהוא חושב לטוב הוא באמת טוב או שזה עוד דמיון אכזרי שבא לאבד אותו מהקצת שנשאר לו מהעולם. כל ערב שאביו שב לבית אחרי יום עבודה מפרך מזיע ושחוח ובעיניו מבט של אדם שלא מסוגל לסלוח לעצמו הוא היה מתכווץ לעצמו במיטה ונשבע. נשבע בתוכו שהוא ימצא את הוודאות שמאחורי הכאוס הרעיוני, הוא ימצא את הטוב והרע המסתתרים בסבך של דמיון שקרים וחולשות אנושיות ויחשוף אותם גבוה אל מול השמש יראה אותם לעולם ויגאל את האדם החלש מכשלונותיו ויאושו. או אז יגאל גם אביו מיסורי המצפון שלו, מהתשישות המחשבתית שאחזה בו מחוסר האמון בעצמו שגרם לו להקטין את עצמו עד שכמעט ונעלם.

לימים כשגדל היה משתתף בעבודתו של אביו. בידיו הקטנות היה חופר באדמה חריצים דקים מתפלל אליה שתשכח לרגע מהקללה ותיטיב עם בני האדם האומללים שזקוקים לה, שזקוקים לעוד יום של חיים.

אחיו הצעיר לא אהב את עבודת האדמה, הוא ידע שחייו תלויים בפרי האדמה ושאם לא יזרע לא יהיה לו מה לקצור, וממילא לא יהיה מה לאכול. אך הוא סמך על אביו ואחיו שיביאו את המעט לחם ופירות להם זקוקה המשפחה מעבודת האדמה הקשה, הוא רצה להתרחק מהקללה. הוא רצה לחיות את החלום, כאילו, כאילו דבר לא אירע, כאילו החיים באמת יפים ומאירי פנים. כך היה יום אחר יום מוציא את הכבשים לשדות ההפקר יושב לו בפינתו מביט בהן, מביט בשקט בו הן מלחכות את העשב נותן למראות היפים והרגועים לחדור עמוק אל נשמתו נותן למחשבתו לרחף בעולמות דמיוניים ויפים,הוא האמין שמי שמכוון את הכבשה ודואג לה למזון ידאג גם לו ולמשפחתו. וכשהשמש הייתה מאדימה בקצה השמים והערב היה יורד על הארץ הוא היה אוסף את הכבשים ויורד מההר בדומייה והן היו פוסעות אחריו בשקט ובצייתנות בלי מילים ובלי פקודות היו נכנסות לדיר ולא היו יוצאות משם עד לבוא הזריחה שלמחרת.

אבל האח הגדול שהיה עובד אדמה היה קשה יום. תמיד שהיה מגיע לבית לאחר יום עבודה מפרך היה מחפש משהו אותו לא ידע להגדיר, משהו אותו לא יכל לפרוט למילים ולמשפטים הוא רצה להבין ולדעת ללמוד את החיים באופן טוב יותר מאביו שטעה. הוא חיכה להזדמנות. וכשאתה מחכה למשהו לא ברור הוא תמיד יופיע בסופו של דבר וכשהוא יבוא אתה לא תדע להסביר למה זה הוא אך אתה תדע בבירור שזה הוא.

זה היה בסוף החורף אחרי שהשמיים סיימו להמטיר את כעסם האפור על יושבי הארץ והשמש החלה להעיז פניה כנגד העננים, ענפי העצים שניכופו החלו להגביה את קומתם וצבעים ירוקים החלו לצבוע את השדות. הוא ירד אל השדות והרגיש כאילו הוא מרחף על גבי רגליו. ידיו אספו מהעצים פירות ולאחר שהתמלאו עבר אל שדה התבואה קוטף שיבולים דקות ורכות. כל יסורי נפשו ותהיותיו נתמוגגו למראה הפריחה שבאה לבסוף והוא חש שעם כל פרי ותבואה שהוא אוסף נפשו מתעוררת מעט לחיים ולשמחה.
הוא טיפס אל ההר בו היה יושב אחיו הצעיר. הכבשים כהרגלם אכלו מהעשב ואחיו הצעיר היה יושב על סלע גדול בוהה באחיו הגדול הולך ובידיו פירות ותבואה ומבטו זורח. הוא הגיע אל הפסגה הניח את השלל שבידיו על האדמה וסידר את התבואה יפה. על התבואה הניח את הפירות. ולאחר שסיים צנח על האדמה ונשכב כשפניו אל האדמה. הוא לא אמר דבר רק שכב וחשב, היסורים וחיבוטי הנפש הרבים נשפכו להן דרך העינים משקים את האדמה הארורה. הוא שכב ודמע, שכב ובכה. הוא היה עייף מחודשים של עבודה קשה, מחודשים של תהיות והבנה מעורפלת. כך שעה ארוכה עד שנרדם באפיסת כוחות על האדמה שכל כך שנא, על האדמה שבעטיה כל כך סבל.

הוא לא ראה את אחיו הצעיר שעלה אחריו והניח את הכבשים היפים ביותר שלו על ידו לידם הניח שתי כדי חלב מלאים עד גדותם בחלב של כבשים בריאות. הוא נעצר לרגע הביט אל השמיים במבט מבקש ולאחר מכן ירד מההר במבט עניו וכנוע פסיעה אחר פסיעה בשקט ובעדינות שתמיד איפיינו אותו.

השמש טיפסה לה לאיטה והגיע אל מרכז השמיים היא יקדה בעוז על קרקפתו של האח הגדול והוא התעורר משנתו מתנער מעט מהחולות שדבקו בגופו. הוא ראה את הכבשים והחלב הוא ראה את אחיו יושב לו רגוע על הסלע שלו מביט בהכנעה שתמיד איפיינה אותו אל השמיים. ליד הכבשים היפות וכדי החלב הטרי היו נראים התבואה והפירות שלו עלובים וחסרי טעם. הוא לא ידע למה אבל ישר הוא חש שהפעם אחיו ניצח אותו. אחיו התמים והעדין ישב לו רגוע ושליו על הסלע שלו ממשיך את חיי החלום שלו ואילו הוא שתמיד היה מתחבט ומתלבט מקווה ומתייסר, הוא שחשב שעכשיו הוא יגיע אל התשובות ואל האמת הנצחית הרגיש עכשיו כל כך טיפש וקטן. רגשות הכישלון והכעס על עצמו שטפו אותו כמו נחל סוער ביום חורף. הוא ידע שהוא ישאר כשהיה, קטן חלש ואנושי. ואילו אחיו שרק ביקש לחיות יצליח להיות אדם. יצליח לחיות כראוי. אבל הוא מה טעם לו בחיים של ספק, של פחד ותהיות. הוא רצה יותר ועכשיו הוא גילה לצערו שאין יותר.

ואז נשמע הקול. הקול שכשאתה שומע אותו כבר אין לך ספקות, הקול הזך והשקט ביותר אך אם זאת הוא גם הקול שממלא את כל כולך ולא מותיר מקום למחשבות אחרות. והקול אמר לו בתוכחה עמוקה ויודעת: למה אתה כועס? מה אתה מחפש? הרי לא אתה בראת את הכל ולעולם לא תדע את הכל. את מה שאתה צריך לדעת אתה יודע. ואת מה שמעבר אינך יכול לדעת. ואפילו אינך יכול לדעת את מה אינך יכול לדעת. אם תעשה את הטוב שאתה כבר יודע ותחדל לחפש את הטוב שמעולם לא תדע תבין מעט יותר ממה שאתה מבין כעת, תבין איך להיות אדם.

אבל הוא לא יכל ברגע לשנות את עצמו הוא היה עדיין כועס ופגוע. כמו ילד קטן שרוצה סוכרייה ולא מפסיק לדרוש ולבכות גם כשמלאך המוות מופיע מולו. הוא קם ממקומו מסרב להאמין באפסותו ובחולשותיו. מסרב לקבל את העובדה הפשוטה ביותר: את היותו אנושי. הוא קם אל הילד החולם התמים והטיפש לדעתו פורק בפניו את כל כעסו ומחשבותיו. אחיו הצעיר שהיה נבוך ולא מבין תמים ופשוט הרגיז אותו בתמימות ובחייו חסרי ההבנה והוא הטיח אותו מהסלע עליו ישב וצעק עליו: אם אין הבנה ברורה של הטוב והרע אז גם אין משמעות למוסר וערכים. אתה רואה אחי? הנה אני מסוגל לרצוח אותך ככה ואפילו לא להצטער על זה. הנה אני פשוט הורג אותך אחי. הדם שלך הוא גם הדם שלי ובכל זאת אין לזה משמעות למה שאני עושה. הנה אני רוצח אותך אתה ר ו א ה? הוא צעק וצווח אחוז טירוף ראשו מתנדנד וידיו שאחזו באחיו שמטו אותו לאחור.
אחיו הצעיר נפל פצוע מעבר לסלע והביט באחיו הבכור בעינים תמימות. עינים שמבינות בדיוק את מה שאחיו קשה היום עושה אך עם זאת מבינות גם שאי אפשר להסביר לו את זה. הוא הבין את האמת הפרטית שלא ניתנת להעברה לאחר. האח הבכור אחז במקל של אחיו הצעיר והטיח אותו בגולגלתו של אחיו הצעיר הגולגולת התרסקה על הסלע אבל הוא חבט שוב בראש כאילו משחק הוא משחק. ופילח במכה נוספת את הפנים של אחיו הצעיר. את הגוף שהיה דם מדמו. הוא הרג אדם, הוא הרג את אחיו ואפילו לא הצטער על כך.

הוא צנח על הסלע שעליה ישוב היה קודם אחיו הצעיר ידיו פרוסות לצדדים כמבקש לתפוס את כל הסלע הענק, כמבקש לתפוס את העולם בכפות ידיו. מוחו עבד לאט והמחשבות פסקו לזרום בתודעתו. דמו שזרם במהירות בגופו החל להאט את מירוצו וכמין רעל מר ומפחיד החל לטפס בגופו. הוא ידע שהקול ישוב אבל הוא כמו התנתק מהמציאות ומהעולם המתין לקול בזחיחות מה.
וכשהקול הגיע הוא היה זועם יותר וחד יותר. איפה אחיך? הוא לחש ומילותיו פילחו את תודעתו, חותכים את גופו העייף לחלקים קטנים, צורב עמוק את נשמתו, מוחק את מחשבותיו לחלוטין.
הוא הביט לצדדים כתר אחר אחיו וענה בניתוק תודעתי: לא יודע.
הקול חזר והפעם יותר בחדות: מה עשית? ומילותיו עברו בראשו הכואב מפלחות את שנשאר ממנו לגורמים. הוא נפל שדוד על הארץ כאילו התחנן אליה תבלעי אותי, תעלימי אותי רק שלא אהיה עכשיו. אך היא כמגחכת עליו ואומרת לו: דווקא עכשיו לא אקבל אותך. את דמי אחיך, את גופו שריסקת באטימות אקבל באהבה אל תוכי אך אותך אשאיר למעלה בעולם. אשאיר אותך לסבול את עצמך לכאוב את קיומך חסר המשמעות וההבנה.

והקול שב לחתוך את הוויתו: אתה שחטאת כנגד האדם לא תמצא לעצמך מנוחה תנוע בעולם ותחפש לעצמך מקום שיקבל אותך. אבל האדם לא יסלח לך על חטאך. האדם לא יקבל אותך חזרה אליו.


* * *

הוא ישב בצומת מרכזית באמצע עיר סואנת שהתעוררה לאיטה ליום חדש. הוא הזיז את המקל שעזר לו ללכת לצד מיישר את קופסת הפח החלודה שהייתה מלאה במטבעות זולות מיום האתמול. אדם מבוגר הלך במהירות לידו והשליך אל הקופסה מטבע של חצי שקל. הוא אסף בהכנעה את המטבע והכניס אותה אל הקופסא. תשנאו אותי אנשים לחש לעצמו בלי דמעות. תשנאו אותי. כי אני... אני כבר לא נותר בי כוח לשנוא את עצמי. העינים כבר לא דמעו. הוא התרגל להשפלה ולמבטי הבוז. והוא אף החל לחבב אותם כנידון למוות שמשתעשע בחבל התלייה שלו.
בחור צעיר חצה את הכביש ממול מבטו בוהה ניכחו בקבצן שישב על המדרכה. הוא הגיע לידו נשען על מעקה המתכת. ידיו חיטטו בארנקו שולפות משם מטבע בן עשרה שקלים. הוא הניח את המטבע בעדינות בקופסת הפח והתיישב ליד הקבצן.
העינים נפגשו לרגע. עיני הצעיר דיברו ללא מילים כשנפשו עומדת לפקוע מנחל החמלה ששטף את ליבו. עיני הקבצן האירו לרגע.
גם אני הרהר הצעיר. גם אותי אף אחד לא מקבל... גם אני... אבל אני, אני מקבל את כל העולם, גם המסכנים, את הנרפים ואת הרעים. הרוצחים והשפלים יבואו אל תוככי ליבי וימצאו שם מקום לשבת. השיכורים והעצלים ימצאו להם הערכה. ימצאו אותי שאני אקבל אותם. כי ד י . די להם בעולם שלא קיבל אותם. די להם לנוע חסרי מקום. אך כשאני אקבל אותם אז, אז  יפסיקו להיות רעים, אז יהיו מה שהם רוצים להיות ויקבלו את השקט והמנוחה אותה הם חולמים. בתוכי תימצא מעט מנוחה לרשעים.

הקבצן קם, נשען על המקל הישן והשנוא עליו. אחרי שנים רבות שלא קם מהמדרכה הוא שמח לגלות שרגליו עדיין נשמעות לו. הוא החל ללכת אל כיוון סופה של העיר. הצעיר קם אחריו והלך בשקט.
רגע לפני שהקבצן פנה עם הדרך הוא הסתובב לאחור ומבטו נפגש עם מבטו של הצעיר. הצעיר הנהנן בראשו והקבצן חייך חיוך מעוות שחשף שיניים רקובות סובב את ראשו בהחלטיות והמשיך ללכת.

גם קוצים רוצים לגדול


בגן אחר
יפה יותר
הגנן משקה את הכל
את העצים, הפרחים
וגם את הקוצים

הוא לא עוקר אותם
לא עוזב אותם
הוא לא נותן להם ליבול
כי גם קוצים ובמיוחד קוצים
רוצים לגדול

בעולם אחר
דמיוני יותר
נערה יפה עם השקיעה
נושקת לצפרדע
נשיקה אחת קטנה

הוא לא משתנה
לא נעשה יותר יפה
אבל היא מלאה אהבה
כי אמנם הוא צפרדע
אבל הוא הצפרדע שלה

בבית אחר
טוב יותר
אבא אוהב את כל הילדים
את הטובים, החכמים
וגם את הרעים

הוא מחבק אותם
מחזיק אותם
הוא לא נותן להם ליפול
כי במיוחד ילדים רעים
זקוקים לאהבה בשביל לגדול

מוקדש לכל הילדים הרעים בתחילת הדרך שאין להם כוח להגיע לאמצע הדרך בשביל למצוא את האנשים הטובים

[פורסם : י"ד סיון תשס"ח 22:45]
✍ הוסף תגובה ✍
46 תגובות
בלה: אך מסתתר, ראיתי אותך שנה מחובר, [י"ד סיון תשס"ח 22:52]
וחיכיתי שכבר תסיים לכתוב כדי שאני יוכל לקרוא.
אז יאלה, אני מתחילה לקרוא, בתקווה שזה מוצלח כמו שאר החיבורים שלך.
✍ תגובה ✍
.: רגע...שניה ..אני צריכה להתאושש מהפוסט הזה...עוד רגעת גיע תגובתי.. [י"ד סיון תשס"ח 22:56]
✍ תגובה ✍
עולה ויורד: איך,איך,איך אתה עושה את זה? [י"ד סיון תשס"ח 23:02]
מתאר בצורה כל כך משקפת את כל חיבוטי הנפש.
סיפור קין והבל מדהים. הכתיבה מהממת,איך שקישרת הכל לאדמה.
והשיר מראה על הסתכלות אמיתית ופשוטה.
נפעמת.
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [ט"ו סיון תשס"ח 00:26]
תודה
✍ תגובה ✍
בלה: תגיד, יש לך פיצול אישיות? [י"ד סיון תשס"ח 23:05]
אתה כותב שיש אדם שאי שפשר לקבל אותו, ואחרי שניה אתה כותב שצריך לקבל את כולם- במיוחד את הרעים... אז בדיוק הולך כאן???

אבל חוץ מזה, זה באמת יפה. יש לך כתיבה מדהימה, והשיר, גם אם אני לא הכי מזדהה איתו, מדהים!!!
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [י"ד סיון תשס"ח 23:25]
זה כמו המדרש חז"ל הידוע (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו): "שאלו לחכמה נפש החוטאת מה תהא עליה?, אמרה "חטאים תרדוף רעה", שאלו לתורה..., אמרה תורה: "יביא קרבן ויתכפר", שאלו להקב"ה..., אמר הקב"ה: "יעשה תשובה ויתכפר".
אין כאן אמת ושקר זה גישות שונות אל האדם שחטא.
✍ תגובה ✍
עולה ויורד: [י"ד סיון תשס"ח 23:28]
גם למדן?..
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [י"ד סיון תשס"ח 23:33]
לא. אני בסך הכל זוכר במעורפל ואז אני מחפש בגוגל ומוצא את הציטוט המדוייק והמקורות וכו'
✍ תגובה ✍
עולה ויורד: [י"ד סיון תשס"ח 23:35]
חח. יש לי משהו להגיד, אבל אני לא אגיד את זה כאן
✍ תגובה ✍
וירTואלית: [י"ד סיון תשס"ח 23:44]
למה?? (יו.. איזה סקרנית אני..)
בכלל.. היום אני שופעת..
;-)
✍ תגובה ✍
עולה ויורד: [י"ד סיון תשס"ח 23:46]
חח מותק, תתגברי. אגב מסתתר, הוספתי תגובה בפוסט הקודם על מה שכתבת לאילה.
✍ תגובה ✍
וירTואלית: [י"ד סיון תשס"ח 23:48]
אממ... טוב, לא נגיב.. סתאאאאם.
לילה טוב!
השעה משפיעה לאחר לילות מעוטי שינה.
אז במקום שאעשה לעצמי פדיחות.
אפרוש..
✍ תגובה ✍
ירושלים אהובתי: מדהים. [י"ד סיון תשס"ח 23:35]
כל מילה שאני יוסיף תגרע.
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [ט"ו סיון תשס"ח 00:10]
תודה
✍ תגובה ✍
וירTואלית: זה מדי ארוך שאקרא עכשיו.. [י"ד סיון תשס"ח 23:37]
אולי תכתוב לנו סיפור???
יש לך כתיבה יפה!

והגיע הזמן שתשנה סגנון.. כבר אמרתי לך את זה פעם.... לא יודעת מתי אוכל להפסיק.. כרגע לא רואה באופק את הסוף.
אם אתה מבין על מה אני מדברת..
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [י"ד סיון תשס"ח 23:40]
אמממממ זה לא ממש נכון ניסיתי לכתוב לפני שבוע משהו שמח אבל זה לא ממש הלך.
כנראה זה פתולוגי.
✍ תגובה ✍
וירTואלית: [י"ד סיון תשס"ח 23:42]
לא! כנראה זה פסיכלוגי(!!!)
אם אתה ממש ממש תרצה - אז אתה תוכל.
תוציא לך מהראש את הדכאון הזה, את השחור הזה. את זה.... (אמממ.. עוד מילה לתאר?)
✍ תגובה ✍
וירTואלית: [י"ד סיון תשס"ח 23:42]
ואני לא מזלזלת בניסיונות שלך חלילה..
✍ תגובה ✍
bas torah: מסתתר, [י"ד סיון תשס"ח 23:44]
מורידה את הכובע...
כתוב בצורה כל כך יפה ומרגשת! השיר מקסים.
ואגב, יש אחד מהפוסטים שלך שרציתי להדפיס בשביל להראות לחברה, אפשר?
כמובן שבעז"ה יהיה קרדיט ליוצר המוכשר:)
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [ט"ו סיון תשס"ח 00:02]
תודה, ברור שאפשר את מרשה לי להסתקרן איזה פוסט את מדפיסה?
✍ תגובה ✍
עפרה איילה: מסתתר, [ט"ו סיון תשס"ח 00:14]
אין לי מילים. פשוט מקסים!
הבית האחרון בשיר.. כמה הזדהתי... הלוואי והיתי חלק מהבית הזה.
לעולם אל תפסיק לכתוב
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [ט"ו סיון תשס"ח 00:25]
תודה רבה אני חושב שזה לא ממש שיר זה סתם הגיג בחרוזים. הגיגים על לאן אנחנו צריכים לשאוף.
✍ תגובה ✍
just me: אתה מדהים.. [ט"ו סיון תשס"ח 10:26]
אפשר לכתוב תגובה על כל משפט כמעט בפוסט. קשה לסכם את זה כאן..
דווקא הפוסט ממש לא דכאוני לדעתי . אותי הוא שמח , הוא מראה שיש אנשים (כמוך)שמבינים אנשים אחרים יותר ממה שאותם אנשים מבינים את עצמם. היה בפוסט גם תקווה (השיר היפה שבסוף)הוא נכתב אולי על עולם אחר, אבל בטוח שאפשר לנסות ליישם אותו בעולם שלנו. (חוץ מהצפרדע)
ולסיום בקשה קטנה. בא לי כבר הרבה זמן לכתוב על מהלך החיים והמוות ואיך שהכל כ"כ אבסורדי וקצר ביחס לעולם. לא הצלחתי לכתוב את זה. מילים זה לא בדיוק התחום שלי כנראה. אז אם תסכים לכתוב על זה מאוד מעניין אותי לקרא מה אתה חושב על זה. אני אוהבת את נדוקת המבט שלך על החיים. ואיך שאתה מבטא רעיונות. אז אם הנושא מעניין אותך אני מאוד ישמח.
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [ט"ו סיון תשס"ח 21:24]
אממממ המוות הוא מאוד מעניין... תקראי קהלת (עם פירוש של הרב ברויאר) יש שם בדיוק את מה שאת מדברת עליו האבסורדיות של החיים אל מול המוות.
את השיר בפוסט "ושתקת לבנך ביום ההוא" כתבתי בהשראת הדיכאון של קהלת.
אולי יום אחד אני יכתוב... אם את רוצה משהו ספציפי אז תגדירי יותר ואני ינסה...
הבעייה שלי עם המוות שהוא ממש לא הורס לי את התוכניות כמו אצל קהלת אלא הוא משלים אותם
✍ תגובה ✍
.: [ט"ו סיון תשס"ח 21:54]
איזו גישה אל המוות יש לך. אני גם לא מפחדת ממנו. ואין לי בעיה איתו.
לא רוצה למות עכשיו. אבל שנגיע לגיל...אלוקים , בכבוד, רק תחליט מתי ...
✍ תגובה ✍
just me: [ט"ו סיון תשס"ח 22:04]
את קוהלת לא קראתי. אבל את הפוסט שלך כן וטוב שאמרת שיש אותו כי חשבתי שקראתי את כל הפוסטים שלך. מסתבר שלא.
אז כל הפוסט לא היה בדיוק מה שהתכוונתי. השיר היה בערך הכוונה מבחינת הנושא.(הוא שיר מדהים כשלעצמו) המוות מעניין אותי לא מבחינת הגופה.היא מעניינת אותי עוד פחות מהחיים. דווקא נהנתי לקרא את התאור עליה זה כמו לראות סרט אימה, אני דווקא אוהבת. אבל מעניין אותי זה שאנחנו בעצם כלום לעומת החיים בעולם אבל לא בטוח אולי הנשמות שלנו פשוט מחליפות גופים אבל מדובר כל הזמן על אותם הנשמות או איך שתקרא לנפש שלך. לא יודעת יש לי המון רעיונות בראש אני לא כ"כ טובה בלנסח אותם אבל תנסה אתה בסדר? ומוות לא אמור להרוס תוכניות אמורים לקחת אותו בחשבון ,פשוט.
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [ט"ו סיון תשס"ח 22:28]
כי מעפר באנו ואל עפר נשוב ועד אותו היום דבר לא חשוב זה היאוש של קהלת.
את נוגעת ברעיונות אקזיסטנציאליסטים דוגמת פסקל שאמר:
"כשאני מהרהר בהיותם של החיים כה קצרים, בלועים בנצח שלפניהם ושלאחריהם, ובהיותו של המרחב כה גדול והחלק שאני תופס בו כה קטן - אני נרעש ונפחד" (לא קראתי את פסקל זה ציטוט מוויקי) או תחושות דומות. הרעיון שלך הוא אפסות האדם אל מול המוות. אבל זוהי אפסות של האדם שחי במעגל החיים הרגיל ואין לי כוח להאריך עוד.
✍ תגובה ✍
just me: [י"ט סיון תשס"ח 01:07]
תודה על החיפוש בוויקי הבנתי, אתה פשוט אוהב דברים של רגש, אני יותר בקטע של השכל. אבל אם פעם תנחת עליך איזה מוזה קצת יותר שכלית. אני מחכה.
ופסקל נשמע מעניין. אתה קורא ספרים כאלו? כאילו מאיפה ידעת מה לחפש?
✍ תגובה ✍
חומד עלומים: מסתתר,למה היית אצלי ולא הגבת?? [ט"ו סיון תשס"ח 12:27]
טוב.אז מה אומר ומה אדבר?הסערת אותי.
אתה תמיד נותן לי השראה.
אחרי שאני קוראת את הפוסטים שלך יוצאים לי השירים הכי יפים.
אולי נעשה איזה עסק?
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [ט"ו סיון תשס"ח 21:36]
הגבתי עכשיו...
✍ תגובה ✍
יהודי זה יעודי: וואו. [ט"ו סיון תשס"ח 13:13]
✍ תגובה ✍
.: כתבתי אתמול תגובה מאד ארוכה ןהמחשב לצערי נתקע. [ט"ו סיון תשס"ח 18:25]
א. מדהים לראות שבן אנוש כותב כך! נשגב מבינתי, נעלה מחכמתי. אך מה שענייי רואות יפה הוא !
ב. תיאור ריצוץ גולגלתו של האח התמים על הסלע, זיעזע אותי. מצמרר.
ג. זה מתאר את תחושתייך האמיתיות , במציאות אני מתכוונת!
ד. איך אפשר לתת לקוצים לגדול? עצם גדילתם לא מועילה לנו, הם יכולים לרצות, אך אם יגדלו הם ישובו לתפקידם כקוצים! בילדים זה שונה ... לכל יהודי יש את הניצוץ, אף אחד לא רע בטבעו . אותם צריך לטפחץ
ה. למה לרוצחים תריך למחול? אני לא הייתי יכולה ... במיוחד ש"תקנתו" על מעשהו, הייתה התנקתקות מן העולם. כנראה רק הבחור הצעיר הזה שנזכר שם, יכול לכך.
ו. השיר / הגיג מאד יפה !
ז. תודה רבה על פוסטים משובחים, קראתי עד הסוף. התאורים כאן מוחשיים, ומעוררים בי דמיונות.
ח. מחכה כבר לפוסט הבא....(מכיוון שזה מגיע אולי פעם בשבוע, זה גורם לחכות ולצפות יותר )
ט. כל טוב , יום מקסים!
י. נקודה :-)
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [ט"ו סיון תשס"ח 21:40]
איך אפשר לתת לקוצים לגדול? איך אפשר לעקור קוצים? זו השאלה שצריכה להישאל.
לרוצחים לא צריך למחול אבל יש רוצחים שצריך לקבל אותם בלי למחול.
תודה רבה על הקריאה ועל התגובה....
:)
✍ תגובה ✍
.: [ט"ו סיון תשס"ח 21:45]
למה לא ? קוצים דוקרים...
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [ט"ו סיון תשס"ח 22:03]
האמת שזה בכלל מטפורה אבל לקוצים ולעץ חסר עלים ולפרח נובל יש יופי מיוחד שרק פסיכופט כמוני יכול לראות
✍ תגובה ✍
.: [ט"ו סיון תשס"ח 23:05]
שיהיה מטאפורה...בסדר...
✍ תגובה ✍
הוליווד: [י"ז סיון תשס"ח 18:03]
למה אתה חושב ככה? יש פרחים מיוחדים שגם כשהם נובלים הם יפים כמו ורדים.. הם נובלים ומייבשים אותם הם הופכים למשהו יפה... ולמה פסיכופט?
✍ תגובה ✍
הוליווד: [י"ח סיון תשס"ח 23:46]
אממ וחוץ מזה... זה שאתה רואה בפרח נבול יופי זה יפה שאתה רואה גם בכזה דבר יופי וק"ו בכל אדם..
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [ט"ו סיון תשס"ח 21:42]
קראת עד הסוף? בטח היה ארוך ומתיש
✍ תגובה ✍
.: [ט"ו סיון תשס"ח 21:46]
היה הארוך . אך לא מתיש. לא ענית על שאלה ג שלי. (אולי כי שכחתי לשים שם 'סימן שאלה'?) אין בעד מה, נהנתי להגיב .:-)
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [כ' סיון תשס"ח 14:56]
התשובה על שאלה ג: כן
✍ תגובה ✍
שייגעצית(לשעבר): רגע איך אנחנו יודעים אם אנחנו רעים או טובים??? [ט"ו סיון תשס"ח 19:47]
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [ט"ו סיון תשס"ח 21:35]
אוי איזה שאלה יפה ואיזו תשובה ארוכה עומדת לי על קצה מקלדת...
אין כאן מקום............................
אפשר להתחיל מהרעיון שיש ידיעה פנימית אינטואיטיבית של טוב והרע ממש כמו עינים מסוג של טוב ורע.
מה שמעניין שבמקרה של קין נראה שאין לו מוסר פנימי הוא שואל את השם: גדול עווני מנשוא? באמת החטא שלי כזה חמור? יש עוד הרבה מה לדבר על זה.
✍ תגובה ✍
.: אגב. יש לך הזמנה אישית ממני לפוסט האחרון שלי. תכבד אותי תבגובתך. [ט"ו סיון תשס"ח 21:52]
שתהיה אבל יותר ממילה אחת.
(כמו שעשית לי הרבה פעמים)
רק אם יש לך עכשיו כח לזה.
תודה,נקודה :-)
✍ תגובה ✍
חולמת בהקיץ: מדהים!!! [ט"ז סיון תשס"ח 22:50]
התאור של קין והבל כ"כ יפה, מיוחד, חי ואמיתי מנקודת מבט כ"כ יפה ונכונה
✍ תגובה ✍
מסתתר מאחורי כינוי: [כ' סיון תשס"ח 09:41]
תודה
✍ תגובה ✍

מבקרים אחרונים

סה"כ 139 ביקורים בבלוג

תגובות אחרונות בבלוג

מציאות נודדת על:
טירוף
תגיד לי אתה על:
הצגת יחיד
I.W.M.N על:
רסיסים של אדם
צוגעעעת על:
רסיסים של אדם
הודו להשם כי טוב, כי לעולם חסדו. על:
רסיסים של אדם
~לפעמים חלומות מתגשמים~ על:
סיפור שלא יכולתי להמשיך
פריידי על:
סיפור שלא יכולתי להמשיך
כוכביתנולדת על:
עפר וכוכבים
ברוריה על:
בכלא הזמן
טלי7 על:
עמק הכאב