היום נסעתי לי בירושלים אחרי הצהרים, היה מזג אויר מדהים.

כאילו ריבון העולמים לקח את השלט של המזגן וכיוון אותו בדיוק על הטמפרטורה הנכונה.

לא חם, טיפה קריר אבל לא קפוא.

שמש של טרום סוף אחרי הצהרים, ורוח נעימה.

יש משהו יפה בעיר הזאת, גם בקטעים היותר אורבניים והפחות ישנים, לכן החלטתי מטעמי פרקטיות (גם ככה עומדים ברמזור) לצלם כמה צמתים ולספר עליהם סיפורים בחצי שקל. מה שלא אדע, אמציא.

זאת צומת גדולה, אבל לא ממש מרכזית. מעליה עובר כביש בגין, על גשר שבנו אותו כמו שחופרים מנהרות. התחילו חצי מצד אחד, עוד חצי מצד שני, ובאמצע הם התחברו. בזמנו לא כזה האמנתי בעניין, אבל מסתבר שזה עומד עד היום.

מצד שמאל רואים את הר חוצבים, מצד ימין את מטרסדורף למי שמכיר... וברקע בקדימה את עזרת תורה. (שכונה שרוב האבנים שמצפים את הבניין השחירו כנראה כי בנו אותם מאבן לא איכותית שסופגת הרבה גשם).

זה צומת שמואל הנביא - בר אילן.

אחת הצמתים הגדולים והסוערים שגבה חיים של לא מעט ילדים. למרות שבשנים האחרונות שפצו והרחיבו אותו.

בדיוק בנתיב הימני אגב היה עד לפני כמה שנים בית כנסת שלא היה ממש פעיל. אולי היה פעיל קצת, לא יודע. העניין הוא שהוא בעצם מנע את ההרחבה של הכביש. עד שבסוף העיריה שילמו סכום עתק או משהו כזה, ואז הבית כנסת עבר מקום, משהו כזה. לא יודע אם הסיפור הזה נכון או לא, אבל הוא נשמע מעניין.

כאן היתה לי דילמה הלכתית. על הקטנוע לפני היתה אשה. בעירובין יח: "אמר רבי יוחנן אחרי ארי ולא אחרי אשה" מה שאומר בעצם שלכאורה אסור לעמוד שם. מחוסר ברירה לעקוף שמרתי על מרחק ד' אמות, מקווה שננצל מאשה של גיהנום בעניין.

זה רחוב יחזקאל. האמת שאין הרבה מה לספר עליו, חוץ מזה שהוא בעצם ההתחלה של מרכז העיר. עד רחוב יחזקאל הכול ריק ואפשר למצוא חניה בקלות, מרחוב יחזקאל ומעלה מתחיל להיות צפוף. על שכונת הבוכרים אפשר לספר הרבה, אבל זה נושא לפעם אחרת.

כך נראה כיכר השבת לפני (הירוק להולכי רגל).

בזמן שחיכיתי שהרמזור יתחלף התלבטתי לי איפה עדיף שאקנה ארבעה מינים, אצל הדסי זייבלד או לולבי בריזל... 

עד שהבנתי שלא סותר. אפשר לקנות את ההדסים אצל זייבלד, והלולבים אצל בריזל. 

ואז נזכרתי שסוכות בכלל נגמר אז לא רלוונטי להשנה בכלל.

ואז נהיה ירוק להולכי רגל, כשאני מנסה לדמיין לפעמים את קריעת ים סוף אני חושב שזה היה נראה בערך ככה:

מטפסים עוד הלאה, בהמשך חוצים את הרחוב הטמא והמשוקץ רחוב יפו רחמנא לצלן שמפיל מידי שנה חללים וחללות מהציבור שלנו. 

שם מתחיל ההתדרדות.

אפילו בעדשה שלי נקלט אחד בתחילת ההתדרדרות. כמובן שצנזרנו את הפנים כדי שלא יסולק מהישיבה חס ושלום.

מי יודע, אולי ישקול דרכיו שנית וייטיב דרכיו.

עד כאן להיום, פוסט הבא אנסה לחשוב על משהו יותר מעניין מסתם תמונות של צמתים...

(כבר_לא_)מגניב(וכבר_לא_)19.