http://dosystory.com/post/%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9A-%D7%90%D7%95-%D7%91%D7%9C%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9A

זה היה הבלוג הראשון שלי, אך הוא האחרון בסדרת "מחשבות".

כך חשבתי בכולופן.

אני מניחה שזה, הוא האחרון באמת:

----------------------

החלטנו שבינינו זה לא ילך,

אבל החלק הקשה ביותר היה למחוק את מספר הטלפון שלך.

ידעתי שלא יהיה לי בו שימוש יותר, אך למחוק אותו הרגיש כמו קושי הטיפוס על הר האוורסט.

ואז לאחר זמן מה שוב הופעת.

שאלת לשלומי ולסטטוס הנוכחי שלי.

אני: מבולבלת.

אתה: אני יכול לעזור?

- לא בטוחה.

-שננסה?

-אני יוצאת עם מישהו.

-אז אני מניח שזה לא בסדר שאנחנו מתכתבים.

-זה בסדר. איתו או בלעדיו אני מרגישה לבד. וזה מה שמבלבל אותי.

-תסבירי?

-כן. אנחנו יוצאים זמן מה, אבל חשבתי שאני יותר חשובה בעיניו, ציפיתי לקצת יותר יחס.

אין לי צורך בצומי ואני לא אחת שיש לה בעיות חברתיות, אבל כשזה קשר כזה... את מצפה למשהו אחר. ציפיתי והתאכזבתי. וזו רק בעיה אחת.

-אני מבין.

-אולי.

-מה עוד?

-ת'כלס אנחנו מאוד מתחברים, כשאנחנו יחד כיף לנו אבל שניה אחרי שנפרדים כאילו כלום לא היה. וגם.. אני רוצה להתחתן, לא לצאת לבלות וזהו... והוא לא בדיוק האחד שאני רואה את עצמי אומרת לו "איי דו" בקול גדול. אני לא רואה אותו אבא לילדים שלי או חבר אמיתי לחיים.

אבל, אני אוהבת אותו וזה קשר שקשה לי לנתק.

-אווץ'.

-תודה. עזרת מאוד.

אתה מנסה להקל עליי ומעביר נושאים. מדלג מפה לשם.

מדבר על הרישיון שלי ומצטער שלך עדיין אין.

מ ש ג ע אותי שאשגע אותך ואגרור אותך לזה.

הבטחתי.

קיימתי.

אבל אתה התחמקת. כל יום מסיבה אחרת.

העברת נושאים בכמויות.

ולא פסחת על השאלה: "מה איתו"?

וזה כאב. כאב הרבה.

שיכנעת אותי. הסברת לי כמה הוא לא טוב בשבילי.

גרמת לי לבכות לילות שלמים.

והחלטתי. איתו אני לא ממשיכה.

זה נגמר.

אתה איחלת "מזל טוב".

הודיתי מעומק הלב, בחום ולבביות.

ואתה בקרירות: אין צורך להודות.

לאחר מספר ימים שאלתי: "מה שלומך"?

אתה: "אני מאושר".

-עברת תיאוריה?

-לא. מצאתי את שאהבה נפשי.

לא ידעתי איך לשמוח באותו רגע. זה היה אירוני למדיי.

ואתה עוד הזמנת אותי לחתונה שלך.

אמרתי שלא אגיע. ואתה לחצת.

אני לא אגיע.

זה לא מתאים.

לא יקרה.

שיהיה במזל טוב.