פידבק
סיפור חיי 2
סיפור חיי...

פוסט זה אינו לבעלי לב רגיש... (אני מזהיר.. לא לבוא אלי בטענות...)

 

הימים הקשים שעוברים על עם ישראל, אובדן טובי בנינו, גורם לעבר האישי שלי להתמזג היטב עם ההווה...

 

המיטה הגדולה עדיין הייתה שם, אבל היא הייתה ריקה, ריקה עד כאב, חש איך ליבי נחבט בין צלעותיי, הצער היה חד וחותך, מנסר בתוכי, לוקח את האוויר. בלי לדעת מה אני עושה, כרעתי ברך, והנחתי את מצחי על המיטה הריקה.

 

"אמא, הבכי הכבוש הפך עד מהרה לבכי סוער, אמא, לאן הלכת? למה הלכת? איך יכולת להשאיר אותי ככה, לבד? מה אעשה עכשיו"?? הדמעות הרטיבו את הסדין, נספגו במקומן, וחדשות צצו תחתיהן.

 

השקט איפשר לי את הפרטיות, את ההתייחדות, את הקירבה לאמא שהייתה חולה כל כך הרבה שנים, אבל הייתה... ועכשיו היא איננה, לעולמים.

 

הבית איננו אותו הבית, כל אחד מסתובב מסוגר עם עצמו, ילדים גדולים שצריכים את אמא, אבל אמא איננה, היא לא פה, הלכה לעולם שכולו טוב. רק התקווה החזיקה... התקווה שיום יבוא ואמא הטובה תבריא, ואת חיוכה החם אני אראה גם במטבח, ולא רק מעל מיטת בית החולים הלבנה.

 

עכשיו נפטרה אמא, והגולל נסתם גם על התקוות... התקוות שהחזיקו את כל הילדות – הוטחו אל סלע המציאות, וכל אחד מאחיי חזר להיות בתוך תוכו אותו ילד קטן שמחפש את אמא, שמתגעגע  לאמא עד כלות.

 

קול הבכי מפלח את הנשמה וקורע אותה לגזרים.

"אמא, אמא. הבכי לא שכך, הוא עלה וגאה, גלים של דמעות חדשות שטפו מחדש, אמא... איפה את? קחי אותי איתך..."

אין לי כלום, כלום, אני לא יכול יותר כשאמא נפחה את נשמתה, מה יהא עלי, ריבונו של עולם? מה יהיה?! וליבי שלי – נקרע לגזרים.

פתאום נהיה הכל שחור וריק כל כך...

 

אין אחד שמעלה בדעתו שכל מה שאני רוצה הוא להסתגר בחדר ולבכות בעצמי... לבכות את ימיי שחלפו בעצב, את צערם הנוקב של אחיי, את הדאגה הנוראה לעתיד... את לכתה של האישה היקרה מכל – שאיננה...

 

כולם עברו ילדות מיוסרת, מלאה באמא חולה, בתיפקודים ההולכים ויורדים, בחרדה שאין לה קץ... אמא האוהבת והמאירה הפכה להיות שבר כלי, ורק עיניה המלטפות עוד השפיעו חום ואהבה.

 

כל הזמן שהייתה – עוד הצלחתי לחיות...

עכשיו נשבר הכל, הכל.

 

ששה ילדים שבורי לב מסתובבים בבית, צערו הנוקב של ילד גדול – קשה הוא יותר מצערו של ילד קטן, שאינו מכיל את אסונו.

הם יודעים מצויין מה יש ובעיקר מה אין, והעתיד נצטייר בצבעים קודרים כל כך...

 

האם יצליחו הם לשרוד את השנים הקשות שעומדות עכשיו לפניהם, כאשר מאחוריהם סבל ממוטטת, והם ריקניים כל כך, מותשים, חלולים וכאובים עד תהום?!

 

מכיר אני את הרגשת השכול והכאב... הלוואי ויכולתי לנחם את אלו שהצטרפו למשפחתינו, משפחת השכול הענפה...
שולח אני להם את נחמתי, ואת כל מילות העידוד שקיימות בעולמינו המר...

 

 

גילו נאות: אבי מורי נרצח בפיגוע ירי, ע"י צלף.

ואימי מורתי נפטרה לאחר שנה של סבל ויסוריים, ל"ע...

 

מקווה שלא גרמתי לדמעה סוררה לזלוג אי שם בין עיניים טהורות...

שנדע רק אושר אמיתי, ושמשיח צדקינו יגיע במהרה, אמן...

[פורסם : כ"ה תמוז תשע"ד 00:24]
✍ הוסף תגובה ✍
11 תגובות
הנסיכה_הפרסית: [כ"ה תמוז תשע"ד 00:41]
העלית לי דמעות בעיניים, כמה עצב. השכול הזה פשוט מתיש את הנפש.

מאחלת שלעולם לא תדע צער, לעולם!
✍ תגובה ✍
האיש הישראלי: [כ"ה תמוז תשע"ד 12:51]
אמן. תודה... שלא נדע עוד צער, ושהמשיח יבוא, אני מחכים יותר מידי שנים...
✍ תגובה ✍
הנסיכה_הפרסית: [כ"ה תמוז תשע"ד 14:38]
אמן!
✍ תגובה ✍
רן-יהב: [כ"ה תמוז תשע"ד 14:27]
וואי פשוט אין מילים, כי אין.
✍ תגובה ✍
נויהלי: [כ"ו תמוז תשע"ד 15:47]
לא הבנתי איך אפשר לקוות שלא לבכות אחרי כזה פוסט...
✍ תגובה ✍
האיש הישראלי: [כ"ו תמוז תשע"ד 17:43]
זה סתם כדי לצאת ידי חובה, והומני... [=
✍ תגובה ✍
טליה: [כ"ט תמוז תשע"ד 00:52]
אוייש :((( שתמיד תדע רק טוב....
✍ תגובה ✍
האיש הישראלי: [כ"ט תמוז תשע"ד 01:31]
אמן ואמן.. שכל עם ישראל ידע רק טוב, בעז״ה...
✍ תגובה ✍
דובונת: [ב' אב תשע"ד 23:17]
אאוצ....
אי אפשר לנחם אדם שאבד את היקר לו...
רק להזדהות.. אולי זה יעזור.. אז אני מזדהה.. כל כך.. עם כל הרגשות האלו..
ואמן והלוואי יבוא משיח כבר ונפגש עם כל היקרים האלו..
✍ תגובה ✍
האיש הישראלי: [ד' אב תשע"ד 19:30]
למה להזדהות עם דבר שלא קרה לך? (בתקווה שלא קרה)
✍ תגובה ✍
דובונת: [ה' אב תשע"ד 00:55]
הסיפור שלך הרבה יותר מורכב.. אבל.. אני יכולה להזדהות עם התחושה של איבוד מישהו קרוב.. פעמיים.. עברתי את זה :(
✍ תגובה ✍

מבקרים אחרונים

סה"כ 60 ביקורים בבלוג

תגובות אחרונות בבלוג

רן-יהב על:
כתבתי לך מכתב
טליה על:
אכזבה של אהבה…
דובונת על:
אכזבה של אהבה…
נויהלי על:
איך שגלגל מסתובב...
האיש הישראלי על:
איך שגלגל מסתובב...
הנסיכה_הפרסית על:
איך שגלגל מסתובב...
מגניב19 על:
איך שגלגל מסתובב...