פידבק
קבוצה שכזו

ronigl

מה הקטע שלי

גיל: 23
על עצמי: אין שום קטע...
קבוצה שכזו...

הייתה זו קבוצת וואצאפ שוקקת חיים.
כמה בחורי ישיבה, וכמה בנות סמינר.
התכתבנו, צחקנו, והתקשקשנו עד השעות הקטנות של הלילה
לפעמים גם קרני השמש צפו בהתכתבויות שלנו
--

הכי התחברתי לבחור מסוים, אקרא לו שמואל.
שמואל היה בחור שנון, מוצלח, וגם נראה לא רע בכלל.
רציתי לחקור את צפונות לבו, להכיר את תכונותיו.
לדעת אחת ולתמיד האם כל הנוצץ זהב? או לא.
שלחתי לו בהודעה פרטית
היי.
וברכה.
אנחנו מדברים המון בקבוצה, אני יכולה להכיר אותך יותר?
כן, אני אשמח.
התחלתי בשאלות הרגילות:
בן כמה, מאיפה, מקום לימודים, תחביבים...
התברר לי שהוא גדול ממני בשנה, הוא גר בצפון הרחוק, והוא לומד באחת מהישיבות הטובות
והתחביב, אך לא? לשבת על ים, ולעשן נרגילה, מול התפוגגות השמש.
מפה לשם, התברר לשתינו שאנחנו משלימים אחת את השנייה.
אני יודעת לדבר, הוא ידע להקשיב.
הוא אוהב לטייל, אני אהבתי לראות את התמונות שלו.
שתינו במצב לא טוב מבחינה רוחנית.
שתינו יפים.
שתינו מעניינים.
לא היה לי יום, לא היה לילה... 
התחברתי אליו, התרגשתי ממנו, התאהבתי בו.
--

הוא לחץ, אך אני פחדתי להיפגש, הרי את התוצאות א"א לסובב אחורנית.
בסופו של דבר אחרי הרבה טלפונים, והתכתבויות לתוך הלילה, קבענו שצריך לתאם פגישה
כך התחמקתי באלגנטיות מהמצב.
--

אה שכחתי לספר לכם, אני גרה בדרום, אתם יודעים זה הפוך מהצפון
כך שיצא שגם שרצנו להיפגש, אבל היה קשה לתאם זאת
אבל בסוף זה קרה, היום הגדול ונורא בא
קבענו להיפגש במרכז אך לא? בתל אביב, ואם בתל אביב, אז כבר נרד לים
שם מאחורי רידינג, איפה שאין אף אחד.
שם נפגשנו.
שם אבדתי את כל הפחדים שבי.
שם התחברנו ונגענו באהבה.
כשחזרתי הייתי המאושרת של הדרום, לא גליתי לאיש, אהבת סתרים טהורה שכזו.
--

היינו בקשר חצי שנה.

יום אחד הוא החליט שלחיות בשקר הוא אינו יכול, הוא חייב לספר להוריו את האמת.
אבא, אימא, אני לומד חצי יום ועובד חצי יום, אה וגם יש לי איפון
אימא שלו ישר עשתה מבט ואמרה, נו שלא תגיד לי שאתה לא נכשל עם בנות.
נכון, הוא ענה בשקט.
-
שתיקה-

קח את חפצך, וצא.
אין לך דריכת רגל בביתנו, עד שתחליט שאתה נשמע להוראותינו.
הוא לא נשבר, הוא מצא מקום להתגורר בו, את הכביסות הוא עשה אצל חברים
זמן מה לאחר הסילוק, הוריו הזמינו אותו לשבת.
הם הזמינו את כל המשפחה, הגיסים, והאחיינים, להראות לו שיש לו מה להפסיד.
בכל זאת משפחה לא קונים בסופר.
הוא נשבר.
נפרדנו.
--

הפרידה החזיקה שלושה שבועות. אלוקים!!!
בשקט בשקט, ללא נקיפות מצפון, חזרנו לסורנו.
השתוקקנו למגע אהבה, לחיבוק המתמשך
המשכנו להסתובב במרכז, להנאות, הרגשתי כמו אישה לבעלה.
--

יום אחד הורי נגשו אלי, ואמרו לי שהם רוצים לדבר איתי.
נלחצתי
קיוויתי שהם לא יודעים על אהבתי.
סך הכל חוץ מהשטויות הרגילות, אני ילדה טובה.
כגדול הלחץ כך גודל ההקלה.
הם רצו לדבר איתי, על שידוך שאחת מחברותיה של אימי הציעה להם.
בחור טוב, משפחה טובה, אה גם יש להם כסף.
בקיצור איך שלא נהפוך את זה, זה נשמע ומריח טוב.
החלום הרטוב.
אממה יש לי איש, הם לא ידעו על זה
אז אמרתי להם, שאני בסך הכל בת שמונה עשרה, תנו לי לחשוב על זה.

--

בסיום השיחה, התקשרתי לשמואל.
הוא היה בחזור משמחה משפחתית, דיברנו, ואז הטלתי את הפצצה, ספרתי לו על הצעת השידוך על מעלותיה ועל איך זה מתנגש איתו.
הוא שתק כמה דקות, ואמר בואי נמשיך נראה מה יהיה הלאה.
אני לא הרפיתי, ושאלתי אותו תגיד אם זה הדבר הנכון, שאני אומרת להצעה של כסף, לא!
לעצור את עצמי בגללו, בלי התקדמות כל שהיא, לא בא בחשבון, גם לא בעברית.
גלגלנו את העניין כמה שעות.
הייתה תובנה אחת: זה או שאני נפרדת ממנו בשביל השידוך, או ששתינו סוגרים ביחד
שוחחנו על זה שאני חצי ספרדייה, אתה אשכנזי מבטן ומלידה.
אבא שלי עובד אבא שלך ראש כולל.
אני לובשת טריקו ואימא שלך לובשת חולצת בד מכופתרת.
לבינתיים עניתי להורי, שיבררו על השידוך בתקווה שאמצא משהו שאוכל על רקע זה לפסול אותו.
הורי הודיעו לי שמצאו נקודה בעייתית, הבחור עבר כמה וכמה ישיבות
שמחתי.
--

באותם ימים התחלנו להתחזק ביחד.
אני מאד רציתי לשמור נגיעה, והוא ניסה למוטט את רוע הגזירה
אך בתוקף ההתחזקות הוא הסכים.
מעטנו בפגישות, יותר שוחחנו טלפונית.
יום אחד, היה זה יום חמישי, נפגשנו, ונכשלנו.
כמה בכיתי, ונתתי לדמעות לצאת.
התפללתי לה' שיעזור לי ויסמן לי את הדרך אשר אני אלך בה.
החלטנו בעקבות זה לא להיפגש.
--

יום שישי הוא סימס לי שבת שלום.
במוצאי שבת, ציפתי לשבוע טוב שלו
כשהוא שהתמהמה, שלחתי לו מסרון, "שבוע טוב"
אבל שמואל לא שלח אסמס, שמואל גם לא טלפן.
סימסתי לו, רק סימן שאלה בלי מילים מיותרות.
נותרתי ללא מענה, ועם שתי חיצים בלב.
התקשרתי.
תפוס.
חלפה לה שעה, התקשרתי שוב.
תפוס.
רגע, הוא עושה אותי מסננת.
לבי נהפך בקרבי.
לא ידעתי מה לחשוב.
למחרת, אחרי לילה נטול שינה, שלחתי לו אסמס
תענה לי, אל תשאיר אותי במצב שבין שמים לארץ
האנושי להשאיר אותי כך?
אקבל כל תשובה שלך.
רק תגיב.
--

בסוף היום, הוא נזכר בי, ושלח אסמס: 
"
זה גדול עלי, בחיי שלא אוכל להתייצב איתך מול הורי, להציג להם אותך, ואת משפחתך.
אבקש, תמחקי את המספר שלי"
הלם
עצמתי את עיני
הרחוב שקט, צלילים של שקט
אני שונאת את השקט של הלילה.
כשפקחתי אותם, כתבתי לו: יום אחד זה יקרה ואתה תצטער.
אני לא יהיה במקום להבין, ולהחיל את זה
ביום שתדע אהבה מה היא, תבין מה הפסדת.
נ.ב אמחק את המספר, מתי שתצא לי מהריבוע של לבי.
--

עייני כבו 

בבטני התחוללה סערה
חשתי איך באות הדמעות
בכיתי על עצמי 
על זה שאני לבד 
בכיתי על אהבה שנמוגה
שכבתי במיטה
ונרדמתי
בוכה.
--

המוסר השכל שלמדתי מהסיפור שלי, לא לחפש הרפתקאות מחוץ ולפני החתונה.

יש דברים שאף אחד לא מלמד אותך, אלא אתה מלמד את עצמך.

 

[פורסם : כ"ח אלול תשע"ד 22:07]
✍ הוסף תגובה ✍
6 תגובות
מגניב19: [כ"ט אלול תשע"ד 00:47]
אתה כתבת? או זה גם מועתק בלי קרדיט
✍ תגובה ✍
ronigl: [כ"ט אלול תשע"ד 00:53]
אני כתבתי על בסיס סיפור שארע למישהי שקרובה אלי.
היא אמנם סייעה לי בעריכה על מנת לתת את הפן הנשי אולם ביקשה שלא אזכיר אותה...
אני משתדל שלא להעלות פוסטים שאינם שלי. אלא א"כ הם ממש משובחים...
✍ תגובה ✍
מגניב19: [כ"ט אלול תשע"ד 00:54]
כתיבה מאוד יפה... הייתי בטוח שזה מועתק מאיזה מקום כי זה כתוב כל כך טוב, כל הכבוד. אין עניין להעלות דברים שלא שלך :)
✍ תגובה ✍
הנסיכה_הפרסית: [ד' תשרי תשע"ה 14:50]
כתוב יפה
✍ תגובה ✍
הנסיכה_הפרסית: [ד' תשרי תשע"ה 14:50]
ממש התחברתי!
✍ תגובה ✍
האיש הישראלי: [ח' תשרי תשע"ה 21:33]
וואוו, כתיבה יפה... לצערי אני מכיר את הסיפור מחוויה אישית שלי...
✍ תגובה ✍

מבקרים אחרונים

z

סה"כ 439 ביקורים בבלוג

תגובות אחרונות בבלוג

האיש הישראלי על:
קבוצה שכזו...
נויהלי על:
דייטים...
מגניב19 על:
קבוצה שכזו...
טליה על:
רצינו להתארס? מי אמר??
ronigl על:
רצינו להתארס? מי אמר??
הנסיכה_הפרסית על:
רצינו להתארס? מי אמר??